רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ט · פסוק יז
כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה. רִשְׁעָתָם תִּבְעַר בָּהֶם וְתֹאכְלֵם כָּאֵשׁ:
שָׁמִיר וָשַׁיִת שֶׁלָּהֶם תֹּאכֵל, הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים שֶׁבָּהֶם:
וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר. בְּדַלַּת הָעָם; סִבְכֵי – עֲנָפִים:
וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן. יִהְיוּ נְבוּכִים וּמְסֻגָּרִים בְּחֹזֶק עֲשַׁן הַתְּבֵעָרָה. וַיִּתְאַבְּכוּ – כָּל לְשׁוֹן ׳נָבַךְ׳ אֵין יְסוֹד תֵּיבָה אֶלָּא ׳בַּךְ׳, כְּמוֹ ״מִבְּכִי נְהָרוֹת״ (איוב כח:יא), ״עֵמֶק הַבָּכָא״ (תהלים פד:ז), וְהַנוּ״ן בָּאָה לוֹ לִפְרָקִים, וְכָאן בָּא בּוֹ אָלֶ״ף בִּמְקוֹם נוּ״ן, כְּמוֹ אָלֶ״ף שֶׁל ״אִבְחַת חֶרֶב״ (יחזקאל כא:כ), וְאָלֶ״ף שֶׁל ״וְאַחֲוָתִי בְאָזְנֵיכֶם״ (איוב יג:יז):