רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ח · פסוק יד
וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ אוֹתָהּ עֵצָה, שֶׁיָּעַץ שֶׁבְנָא וְשֶׁיָּעַץ פֶּקַח, לְהַשְׁבִּית מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, יִהְיֶה לְסִימַן פֻּרְעָנוּת לָבֹא עֲלֵיהֶם:
לְמִקְדָּשׁ. כְּמוֹ ״הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר״ (יהושע ג:ה):
וּלְאֶבֶן נֶגֶף שֶׁהָרַגְלַיִם נִגָּפִים בָּם, לְשׁוֹן מִכְשׁוֹל, כְּמוֹ ״בְּטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם״ (ירמיהו יג:טז), ״פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ״ (תהלים צא:יב):
וּלְצוּר מִכְשׁוֹל. הוּא לָשׁוֹן ״אֶבֶן נֶגֶף״, שֶׁהַצּוּר הוּא אֶבֶן:
לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל. שֶׁבָּאוּ לִהְיוֹת לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, וּמִי הֵם שְׁנֵי הַבָּתִּים? פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וְסִיעָתוֹ, וְשֶׁבְנָא וְסִיעָתוֹ: