רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ח · פסוק טז
צוֹר תְּעוּדָה. כָּל זֶה מִן הַנְּבוּאָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְמַעְלָה (ישעיהו ח:יא) ״כִּי כֹה אָמַר ה׳ אֵלַי״, וְעוֹד זֹאת אָמַר לִי: צוֹר תְּעוּדָה לְשׁוֹן ״הַעִדֹּתִי בָכֶם הַיּוֹם״ (דברים ח:יט), לְשׁוֹן הַתְרָאָה. קְשׁוֹר הַתְרָאָתִי וַחֲתוֹם הַתּוֹרָה עַל לֵב לִמּוּדַי תַּלְמִידֶיךָ וְיִרְאֵי שָׁמַיִם, הַנִּקְרָאִים לִמּוּדֵי ה׳. וְאִם תֹּאמַר אֵין לְשׁוֹן ׳קְשִׁירָה׳ נוֹפֵל בְּלִמּוּד תּוֹרָה? נוֹפֵל הוּא בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָּמִיד״ (משלי ו:כא):