רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ח · פסוק ח
וְחָלַף בִּיהוּדָה. בְּאֶרֶץ יְהוּדָה:
שָׁטַף. בְּחָזְקָה:
עַד צַוָּאר. עַד עִקַּר חֹזֶק צַוָּארָם. וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: ״עַד יְרוּשְׁלֵם יִמְטֵי״:
מֻטּוֹת כְּנָפָיו. פֶּרֶק קָטָן שֶׁבְּסוֹף הַכָּנָף קָרוּי ׳מוֹט׳, וְרָאִיתִי בְּתַנְחוּמָא (תנחומא, תזריע ח; תנחומא בובר, תזריע י): כַּמָּה הֵם מוֹטוֹת כַּנְפֵי הַתַּרְנְגוֹל? אֶחָד מִן שִׁשִּׁים בְּאֻכְלוּסֵי סַנְחֵרִיב:
מְלֹא רֹחַב אֶרֶץ יְהוּדָה:
עִמָּנוּ אֵל. הוּא שֵׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת עִמָּם בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ, כְּדִבְרֵי הַנְּבִיאָה שֶׁקָּרְאָה שֵׁם בְּנָהּ עִמָּנוּאֵל: