רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ז · פסוק כ
יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה. הַגְּדוֹלָה, וְכֵן ״גַּם שְׂכִירֶיהָ בְּקִרְבָּהּ״ (ירמיהו מו:כא), תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״רַבְרְבָהָא יְגַלַּח״:
בְּעֶבְרֵי נָהָר. בְּיוֹשְׁבֵי עֵבֶר הַנָּהָר, וּבְמִי מִן הַיּוֹשְׁבִים? בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר. אֶת הָרֹאשׁ יְגַלַּח. וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם; לְפִי שֶׁהוּא דָבוּק נִשְׁתַּנָּה לִנָּקֵד פַּתַּח:
תִּסְפֶּה. תִּכְלֶה, וְהַתִּגְלַּחַת הִיא הַהֲרִיגָה, וְהַתַּעַר הִיא הַחֶרֶב:
אֶת הָרֹאשׁ. הוּא סַנְחֵרִיב:
הָרַגְלָיִם. ״מַשְׁרְיָיתֵיהּ״ (תרגום יונתן):
הַזָּקָן. ״שִׁלְטוֹנַיָּיא״ (תרגום יונתן), וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: גִּלּוּחַ מַמָּשׁ, וְסָפַת הַזָּקָן חֲרִיכָתָהּ בָּאֵשׁ, הַזָּקָן זְקַן סַנְחֵרִיב, כִּדְאִיתָא בְּאַגָּדַת חֵלֶק (סנהדרין צה, ב):