רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ז · פסוק יד
יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת. יִתֵּן הוּא מֵאֵלָיו, עַל כָּרְחֲכֶם:
הָרָה. לְשׁוֹן עָתִיד הוּא, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאֵשֶׁת מָנוֹחַ שֶׁאָמַר לָהּ הַמַּלְאָךְ ״וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן״ (שופטים יג:ג), וּכְתִיב ״וַיֹּאמֶר לָהּ הִנָּךְ הָרָה וְגוֹ׳״ (שופטים יג:ה):
הָעַלְמָה. אִשְׁתִּי הָרָה הַשָּׁנָה הַזֹּאת, וְהִיא הָיְתָה שְׁנַת אַרְבַּע לְאָחָז:
וְקָרָאת שְׁמוֹ. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תִּשְׁרֶה עָלֶיהָ:
עִמָּנוּ אֵל. לוֹמַר שֶׁיְּהֵא צוּרֵנוּ עִמָּנוּ, וְזֶה הָאוֹת! שֶׁהֲרֵי נַעֲרָה הִיא וְלֹא נִתְנַבְּאָה מִיָּמֶיהָ, וּבָזוֹ תִּשְׁרֶה בָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לְמַטָּה ״וָאֶקְרַב אֶל הַנְּבִיאָה וְגוֹ׳״ (ישעיהו ח:ג), וְלֹא מָצִינוּ אֵשֶׁת נָבִיא שֶׁנִּקְרְאָה נְבִיאָה אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנַבְּאָה. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין, שֶׁעַל חִזְקִיָּה נֶאֱמַר; וְאִי אֶפְשָׁר, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁאַתָּה מוֹנֶה שְׁנוֹתָיו תִּמְצָא, שֶׁנּוֹלַד חִזְקִיָּה לִפְנֵי מַלְכוּת אָבִיו תֵשַׁע שָׁנִים. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין, שֶׁזֶּה הָאוֹת: שֶׁעַלְמָה הָיְתָה וְאֵינָהּ רְאוּיָה לְוָלָד: