רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ז · פסוק טז
כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב, תֵּעָזֵב. הָאָרֶץ מִיּוֹשְׁבֶיהָ, אַדְמַת רְצִין וְאַדְמַת פֶּקַח:
אֲשֶׁר אַתָּה קָץ. וְיָגוּר מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ, רְצִין וּפֶקַח. שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁנָה עָלָה מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל דַּמֶּשֶׂק, כִּי שְׂכָרוֹ אָחָז, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר (מלכים ב טז:ט): ״וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה וְאֶת רְצִין הֵמִית״, וְאוֹתָהּ שָׁנָה ״וַיִּקְשֹׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם״ (מלכים ב טו:ל), שֶׁהִיא שְׁנַת אַרְבַּע לְאָחָז: