רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ז · פסוק ג
וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ. שְׁאֵרִית מְעַט שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלַי עַל יָדְךָ, וְהֵם כְּבָנֶךָ:
אֶל קְצֵה תְּעָלַת. שָׁם תִּמְצָאֵהוּ. תְּעָלַת – פושי״ר בלע״ז:
בְּרֵכָה. כְּעֵין מִקְוֵה מַיִם שֶׁעוֹשִׂים לְדָגִים:
הָעֶלְיוֹנָה. בְּמוֹרַד הָהָר, וְיֵשׁ בְּרֵכָה אַחֶרֶת לְמַטָּה הֵימֶנָּה בְּתַחְתִּיתוֹ:
שְׂדֵה כוֹבֵס. שָׂדֶה שֶׁהַכּוֹבְסִים שׁוֹטְחִים שָׁם בְּגָדִים לְנַגְּבָם, כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סנהדרין קד א): נִכְנַע אָחָז לִפְנֵי יְשַׁעְיָהוּ וְשָׂם עַל רֹאשׁוֹ אוֹכְלָא דְּקַצָּרֵי, כָּפָה עָלָיו כְּלִי, פֵּירוּשׁ כְּלִי מְנֻקָּב שֶׁל כּוֹבְסִים שֶׁמְּזַלְּפִין בּוֹ מַיִם עַל הַבְּגָדִים: