רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ה · פסוק ל
וְיִנְהֹם. אוֹתוֹ הָאוֹיֵב עַל עַם ה׳ הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה:
כְּנַהֲמַת יָם. אֲשֶׁר יֶהֱמוּ גַּלָּיו, כֵּן יָבוֹא בַּחֲיָלוֹת הוֹמוֹת:
וְנִבַּט לָאָרֶץ. לְשׁוֹן הַבָּטָה: יַבִּיטוּ יִשְׂרָאֵל וִיצַפּוּ שֶׁיַּעַזְרוּם מַלְכֵי אֶרֶץ שֶׁהֵם סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה״ (ישעיהו לא:א):
וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ. שֶׁלֹּא יְהֵא עוֹזֵר לָהֶם. וְנִבַּט לְשׁוֹן נִפְעַל, כְּמוֹ ״לֹא נִפְתַּח״ וְ״לֹא נִתַּק״ (ישעיהו ה:כז), וְהַוָּי״ו גּוֹרֶמֶת לוֹ לְהָסֵב הַדִּבּוּר לְהַבָּא, אייר״ט איסגרד״י בלע״ז:
צַר וָאוֹר חָשַׁךְ. כְּמוֹ ״וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזוּר״ (ישעיהו לא:ג), מִי שֶׁצַּר לוֹ שֶׁבָּאת עָלָיו הַצָּרָה, וְזֶה שֶׁבָּא לְהָאִיר לוֹ – שְׁנֵיהֶם חָשְׁכוּ. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: צַר הִיא הַלְּבָנָה שֶׁנִּתְמַעֲטָה, וְאוֹר הִיא הַחַמָּה:
בַּעֲרִיפֶיהָ. בְּבֹא מַאֲפֵלִיָּה שֶׁלָּהּ, לָשׁוֹן ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר״ (דברים לב:ב), וְכֵן דֶּרֶךְ בַּעֲרוֹף מָטָר הָאוֹר מַאֲפִיל: