רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ה · פסוק יב
כִּנּוֹר וָנֶבֶל. נִימִין יְתֵרוֹת יֵשׁ בְּנֵבֶל מִן הַכִּנּוֹר, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נֵבֶל? שֶׁמְּנַבֵּל כָּל מִינֵי כְּלֵי זֶמֶר (מדרש תהלים פא, ג):
תֹּף. שֶׁל עוֹר הוּא:
וְחָלִיל. אָבוּב שֶׁל קָנֶה, (צלמיי״ל בלע״ז):
וְאֵת פֹּעַל ה׳ לֹא יַבִּיטוּ. ״וּבְאוֹרַיְתָא דַה׳ לָא אִסְתַּכָּלוּ״ (תרגום יונתן):
וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ. עָשׂוּ עַצְמָם כְּאִלּוּ לֹא רָאוּ אֶת גְּבוּרוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר: לֹא קִלְּסוּהוּ שַׁחֲרִית ׳יוֹצֵר אוֹר׳, וְלֹא עַרְבִית ׳הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים׳: