רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ה · פסוק ו
וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה. לְשׁוֹן שְׁמָמָה וְרֵיקָנוּת הִיא, וְכֵן (ישעיהו ז:יט) ״בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת״:
וְלֹא יֵעָדֵר. לְשׁוֹן חֲפִירַת כֶּרֶם הוּא:
וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת. מִינֵי קוֹצִים פָּתַר בָּהֶם מְנַחֵם בֶּן סָרוּק (מחברת מנחם: שמר), וַאֲנִי אוֹמֵר: שָׁמִיר לְשׁוֹן תּוֹלַעַת חָזָק הוּא הַמְבַקֵּעַ אֲבָנִים, שֶׁבּוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ג:ט) ״כַּשָּׁמִיר חָזָק מִצּוּר״:
שָׁיִת. לְשׁוֹן ״הַשְּׁאֵת וְהַשֶּׁבֶר״ (איכה ג:מז), לְשׁוֹן ״תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה״ (ישעיהו ו:יא), צָדוּ מֵאֵין דּוֹרֵשׁ לִכָּנֵס בּוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ תַּעֲלֶה בּוֹ תּוֹלַעַת: