רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ג · פסוק כו
וְאָנוּ. לְשׁוֹן אֲנִינָה:
פְּתָחֶיהָ. שַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת וּבָתִּים, בְּכָל שְׁעָרֶיהָ יְהֵא הֶסְפֵּד:
וְנִקָּתָה. וְתִתְרוֹקֵן מִכֹּל, כְּמוֹ ״וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם נִקְיוֹן שִׁנַּיִם״ (עמוס ד:ו). וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה: יָצָא פְּלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו (בבא קמא מא א):
לָאָרֶץ תֵּשֵׁב. מִגֹּבַהּ לְשִׁפְלוּת, ״יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ״ (איכה ב:י) בְּתִשְׁעָה בְּאָב: