רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ג · פסוק כד
וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק. מָקוֹם שֶׁהָיוּ מִתְבַּשְּׂמוֹת בּוֹ יִהְיֶה נִמָּק:
וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה. מָקוֹם שֶׁחוֹגְרָה שָׁם, יִהְיֶה נִיקָף, נֶחְתָּךְ בַּחֲבוּרוֹת וְרִשּׁוּמֵי מַכּוֹת, כְּמוֹ ״וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ״ (איוב יט:כו), ״וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר״ (ישעיהו י:לד):
וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה. מָקוֹם שֶׁהָיוּ עוֹשׂוֹת בּוֹ הַמַּעֲשֶׂה הָאָמוּר לְמַעְלָה ״הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה״ (ישעיהו ג:טז), וְהוּא בְּגבַהּ הָרֹאשׁ, שָׁם תִּהְיֶה מִקְשֶׁה קָרְחָה, מַכָּה הַמַּקְרַחַת אֶת הָרֹאשׁ. מִקְשֶׁה לְשׁוֹן ״דָּא לְדָא נָקְשָׁן״ (דניאל ה:ו). וַאֲנִי הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ: תַּחַת הַמַּעֲשֶׂה מִקְשֶׁה, מָקוֹם שֶׁהָיוּ שָׁם חֲגוּרוֹת נוֹתְנוֹת טַסֵּי הַזָּהָב הָעֲשׂוּיוֹת מִקְשֶׁה בטדי״ץ בלע״ז, אֶלָּא שֶׁהוּא נָקוּד פַּתַּח וְהוּא בַּמְּסוֹרָה בַּעֲשָׂרָה נְקוּדִים פַּתַּח, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דָּבוּק לְתֵיבָה שֶׁל אַחֲרָיו, וְכָל מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא דָּבוּק לְתֵיבָה שֶׁל אַחֲרָיו נָקוּד קָמַץ:
וְתַחַת פְּתִיגִיל. וַהֲוֵי (ספרים אחרים: הֲרֵי) כִּשְׁתֵּי תֵיבוֹת: פְּתִי גִיל, כְּלִי שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי גִילָה, וְהוּא בֵּית הָרֶחֶם הָאָמוּר לְמַעְלָה ״פִּתְהֶן״ (ישעיהו ג:יז). חִלּוּף אוֹתָהּ גִילָה תִּהְיֶה מַחֲגֹרֶת שַׂק בְּכָל מָתְנֶיהָ:
כִּי תַחַת יֹפִי. כִּי זֹאת הוֹגֶנֶת לִהְיוֹת לָהֶם תַּחַת יֹפִי שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּחֲצוֹת בּוֹ: