רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק א · פסוק כא
לְזוֹנָה. תּוֹעָה מֵעַל אֱלֹהֶיהָ:
קִרְיָה. שֶׁהָיְתָה נֶאֱמָנָה וּמְלֵאָה מִשְׁפָּט, וְצֶדֶק הָיָה לָן בָּהּ, וְעַתָּה מְרַצְּחִים:
מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט. כְּגוֹן ״רַבָּתִי עָם״ (איכה א:):
צֶדֶק יָלִין בָּהּ. תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה מְכַפֵּר עַל עֲבֵירוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עַל שֶׁל הַיּוֹם. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיוּ מְלִינִים בָּהּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת, כְּשֶׁלֹּא הָיוּ מוֹצְאִין לוֹ זְכוּת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לֹא הָיוּ גּוֹמְרִין אֶת דִּינוֹ עַד לְמָחָר, אוּלַי יִמְצְאוּ לוֹ זְכוּת, וְעַתָּה נַעֲשׂוּ רוֹצְחִין. וּמָצִינוּ בִּפְסִיקְתָּא (פרק טו:ז): רַבִּי מְנַחֵם בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר: תפ״א (אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאַחַת) בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם כְּמִנְיַן מְלֵאֲתִי בְּגִימַטְרִיָּא:
וְעַתָּה מְרַצְּחִים. הָרְגוּ אֶת אוּרִיָּה, הָרְגוּ אֶת זְכַרְיָה: