רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק א · פסוק יח
לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יַחַד, אֲנִי וְאַתֶּם, וְנֵדַע מִי סָרַח עַל מִי; וְאִם אַתֶּם סְרַחְתֶּם עָלַי, עוֹדֶנִּי נוֹתֵן לָכֶם תִּקְוָה לָשׁוּב:
אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים. כְּתוּמִים לְפָנַי כְּאוֹדֶם שָׁנִים, אַלְבִּינֵם כַּשֶּׁלֶג:
יֹאמַר ה׳. תָּמִיד הוּא אוֹמֵר לָכֶם כֵּן, כְּמוֹ ״עַל פִּי ה׳ יַחֲנוּ״ (במדבר ט:). דָּבָר אַחֵר: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה – מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ? ״חִדְלוּ הָרֵעַ לִמְדוּ הֵיטֵב״ (ישעיהו א:ז-יז), וְאַחַר שֶׁתָּשׁוּבוּ אֵלַי לְכוּ וְנִוָּכְחָה יַחַד לְהוֹדִיעֵנִי: ״עָשִׂינוּ מַה שֶׁעָלֵינוּ, עֲשֵׂה מַה שֶׁעָלֶיךָ״, וַאֲנִי אוֹמֵר ״אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג״ וְגוֹ׳:
כַתּוֹלָע. צֶבַע שֶׁצּוֹבְעִים בּוֹ אָדוֹם, גַּרְעִינִים הֵם, וְיֵשׁ תּוֹלָעִים בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד: