רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק א · פסוק טז
רַחֲצוּ הִזַּכּוּ. פַּתַּח הוּא, לְשׁוֹן צִוּוּי, לְפִי שֶׁהוּא מִגִּזְרַת רְחַץ, אֲבָל רָחֲצוּ קָמַץ לְשׁוֹן עָבַר שֶׁהוּא מִגִּזְרַת רָחַץ:
רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ, הָסִירוּ, חִדְלוּ, לִמְדוּ, דִּרְשׁוּ, אַשְּׁרוּ, שִׁפְטוּ, רִיבוּ, לְכוּ. עֶשֶׂר אַזְהָרוֹת שֶׁל לְשׁוֹן תְּשׁוּבָה יֵשׁ כָּאן, כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה מַלְכֻיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת:
חִדְלוּ הָרֵעַ. חִדְלוּ מִמַּעֲשִׂים הָרָעִים:
הָרֵעַ. כְּמוֹ לְהָרֵעַ, אֵין צָרִיךְ לִכְתּוֹב מֵהָרֵעַ, שֶׁכֵּן לְשׁוֹן הַמִּקְרָא נוֹפֵל עַל לְשׁוֹן חֲדָלָה, ״וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח״ (במדבר ט:ג), ״עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר״ (בראשית מא:ט), כְּלוֹמַר: חָדְלָה הַסְּפִירָה, חָדְלָה הָעֲשִׂיָּה, אַף כָּאן תַּחְדְּלוּ הָרָעָה: