רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק א · פסוק ח
וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן. רֵיקָנִית מִיּוֹשְׁבֶיהָ, כִּי יִגְלוּ מִתּוֹכָהּ, כַּאֲשֶׁר תִּוָּתֵר סֻכַּת הַכֶּרֶם שֶׁעֲשָׂאָהּ נוֹצֵר, וּבְעֵת יִבְצֹר הַכֶּרֶם מַנִּיחַ סֻכָּתוֹ וְהוֹלֵךְ, ״בָּתַר דִּקְטָפוּהִי״ (תרגום יונתן) – לְאַחַר שֶׁבָּצְרוּ אוֹתָהּ:
כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה. ״כַּאֲשֶׁר תֵּעָזֵב הַמְּלוּנָה שֶׁעָשָׂה נוֹצֵר בְּרֹאשׁ הַמִּקְשָׁה לִשְׁמֹר קִישּׁוּאִין שֶׁלָּהּ, וּמִשֶּׁתִּלָּקֵט מַנִּיחָהּ וְהוֹלֵךְ. זוֹ שֶׁבַּכֶּרֶם קְרוּיָה סֻכָּה, לְפִי שֶׁהוּא גָּר שָׁם יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּיּוֹם שׁוֹמְרָהּ מִן הָעוֹפוֹת וּבַלַּיְלָה מִן הַגַּנָּבִים. אֲבָל הַקִּישּׁוּאִין קָשִׁין הֵם וְאֵין לִירָא מִן הָעוֹפוֹת וְאֵין צָרִיךְ לְשָׁמְרָהּ בַּיּוֹם, לְפִיכָךְ נִקְרֵאת מְלוּנָה עַל שֶׁהִיא לִינַת הַלֵּילוֹת. ״כְּעַרְסַל מְבָתוּתָא״ – כְּמִשְׁכַּב הַמְּלוּנָה, ״בְּמִקְשָׁיָא בָּתַר דְּאַבְעִיוּהִי״ – לְאַחַר שֶׁלִּקְּטוּהוּ, לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (פאה ד:): ״שָׁלֹשׁ אַבְעָיוֹת בַּיּוֹם:
כְּעִיר נְצוּרָה. כְּעִיר שֶׁצָּרוּ עָלֶיהָ, וְעוֹשִׂים סֻכּוֹת סָבִיב לָהּ לְהִסְתַּתֵּר שָׁם הַחֲיָלוֹת, וּכְשֶׁמִּסְתַּלְּקִים מֵעָלֶיהָ מַנִּיחִין אוֹתָם וְהוֹלְכִין. כָּל זֶה תַּרְגּוּם יוֹנָתָן: