רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק נב · פסוק כח
בִּשְׁנַת שֶׁבַע. הִיא גָּלוּת יְכָנְיָה; וּבְסֵפֶר מְלָכִים אָמַר ״בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה״ (מלכים ב כד:יב), הָא כֵּיצַד? שְׁנַת שְׁמוֹנֶה שֶׁמָּלַךְ נְבוּכַדְנֶצַּר, שְׁנַת שֶׁבַע – שֶׁכִּבֵּשׁ אֶת יְהוֹיָקִים לְעֶבֶד; דְּאָמַר מַר (מגילה יא:): שָׁנָה רִאשׁוֹנָה כִּבֵּשׁ נִינְוֵה, שְׁנִיָּה עָלָה וְכִבֵּשׁ יְהוֹיָקִים:
יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים. וּמִשְּׁאָר שְׁבָטִים שִׁבְעַת אֲלָפִים, הֲרֵי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. הַכָּתוּב הַזֶּה, שֶׁפֵּירֵשׁ יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, הִכְרִיעַ בֵּין שְׁנֵי מִקְרָאוֹת שֶׁבְּסוֹף סֵפֶר מְלָכִים: פָּסוּק אֶחָד אוֹמֵר ״עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים״ (מלכים ב כד:יד) וְאֶחָד אוֹמֵר ״שִׁבְעַת אֲלָפִים״ (מלכים ב כד:טז), בָּא זֶה וּפֵירֵשׁ: יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמִשְּׁאָר שְׁבָטִים שִׁבְעַת אֲלָפִים, הֲרֵי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים: