רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק נא · פסוק מו
בַּשְּׁמוּעָה הַנִּשְׁמַעַת בָּאָרֶץ. הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת שֶׁל בֵּלְשַׁצַּר שֶׁנֶּהֱרַג:
וּבָא בַשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה. בְּאוֹתָהּ שָׁנָה עַצְמָהּ תָּבוֹא הַשְּׁמוּעָה שֶׁחָרְבָה בָּבֶל מֵאֵלֶיהָ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה״ (ישעיה יג:יט):
וְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה. הַשְּׁנִיָּה:
הַשְּׁמוּעָה. הַטּוֹבָה לָכֶם: ״כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס״ (עזרא א:ב), ״מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ״ (עזרא א:ג):
וּמֹשֵׁל עַל מֹשֵׁל. דָּרְיָוֶשׁ הַמָּדִי מָלַךְ שָׁנָה אַחַת, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה כּוֹרֶשׁ הַפַּרְסִי: