רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק נ · פסוק טו
וְנָתְנָה יָדָהּ. כְּאָדָם שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ וּמוֹשִׁיט יָד לְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה, לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְעֶזְרָה; וְכֵן ״מִצְרַיִם נָתְנוּ יָד״ (איכה ה:ו) – הוֹשַׁטְנוּ יָד לְמִצְרַיִם לְבַקֵּשׁ מֵהֶם עֶזְרָה:
אָשְׁיוֹתֶיהָ. חֹזֶק יְסוֹדוֹתֶיהָ, וְכֵן ״וְאֻשַּׁיָּא יְחִיטוּ״ (עזרא ד:יב). וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה (בבא קמא נ.): כְּגוֹן אֵלּוּ הַחוֹפְרִים לְאוּשִׁין; וְכֵן ״וְהִתְאוֹשָׁשׁוּ״ (ישעיה מו:ח) – וְהִתְחַזְּקוּ:
כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה. לְעִיר ה׳: