רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק מו · פסוק טז
הִרְבָּה כּוֹשֵׁל. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֲדָפוֹ, וְהִרְבָּה לוֹ מִכְשׁוֹל:
גַּם נָפַל. נִתְקַבְּצוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֵאמֹר נָקוּמָה וְנָשׁוּבָה אֶל עַמֵּנוּ, מִמָּקוֹם שֶׁיָּצָאנוּ מִשָּׁם לְהִלָּחֵם:
חֶרֶב הַיּוֹנָה. ״חַרְבָּא דְּסָנְאָה דְּהִיא כְּחַמְרָא מְרַוְיָא״ (תרגום יונתן); הַיּוֹנָה לְשׁוֹן יַיִן. לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן אוֹנָאָה: