רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק לד · פסוק ה
בְּשָׁלוֹם תָּמוּת. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מועד קטן כח:), שֶׁמֵּת נְבוּכַדְנֶצַּר בְּיָמָיו. שֶׁכָּל יְמֵי נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא יָצְאוּ אֲסִירָיו מֵאֲסִירֵיהֶם, וּכְשֶׁמֵּת נְבוּכַדְנֶצַּר יָצָא צִדְקִיָּהוּ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וּלְמָחֳרָת מֵת וְקָבְרוּהוּ בְּכָבוֹד:
וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ. כָּךְ הָיָה דַּרְכָּם, לִשְׂרֹף עַל הַמְּלָכִים מִטָּתָן וּכְלֵי תַשְׁמִישָׁן (דברי הימים ב טז:יד; עבודה זרה יא.):