רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק כח · פסוק ז
אַךְ שְׁמַע נָא וְגוֹ׳. עַד הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם, אָמַר: אֲנִי מִתְנַבֵּא פּוּרְעָנִיּוֹת; אִם לֹא יָבֹא, אֵינִי שַׁקְרָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״נִחָם עַל הָרָעָה״ (יואל ב:יג), אֲבָל הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם, בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע וְגוֹ׳, אֲבָל אִם לֹא יָבֹא דְּבָרוֹ – שַׁקְרָן הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וְגוֹ׳״ (במדבר כג:יט). כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, וירא יג):