רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק כב · פסוק כ
עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי. ״סַקִי לְבֵית מַקְדְּשָׁא וְצַוְּחִי״ (תרגום יונתן):
וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ. עַל הַבָּשָׁן שֶׁיֶּחֱרַב. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וּבְתַרְעֵי טוּר בֵּיתָא״; וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְפָרֵשׁ הָאֵיךְ נוֹפֵל לְשׁוֹן בָּשָׁן בְּשַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת, אִם לֹא בִּשְׁבִיל הַדְּלָתוֹת שֶׁעוֹשִׂין מֵאַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן, וְהוּא שֵׁם מָקוֹם. אוֹ לְשׁוֹן בָּשָׁן – מְקוֹם בִּקְעָה רְחָבָה, כֵּן הֶקֵּף הַר הַבַּיִת מִגְרָשׁ רֶוַח לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים. ״וְצַוְּחִי עַל מְגִיזָתָא״ (תרגום יונתן), וְהֵם לְשׁוֹן מָקוֹם: