רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק כ · פסוק ג
מָגוֹר. יִרְאָה:
לֹא פַשְׁחוּר קָרָא ה׳ שְׁמֶךָ וגו׳. לֹא נִקְרָא שִׁמְךָ פַּשְׁחוּר אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר זֶה. כְּלוֹמַר פָּשַׁח שָׁחוֹר כְּמוֹ אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח (משנה שביעית ד, ו), וְכֵן ״וַיְפַשְּׁחֵנִי״ (איכה ג, יא), וְכֵן אָמַר לוֹ לֹא פַשְׁחוּר קָרָא שְׁמֶךָ שֶׁלְּשׁוֹן פַּשְׁחוּר מַשְׁמַע אָדָם גָּדוֹל וּבֶן חוֹרִין, פָּשׁ חוּר, אֶלָּא לְכָךְ נִקְרָא שִׁמְךָ פַּשְׁחוּר – פָּשַׁח שָׁחוֹר. דָּבָר אַחֵר: פָּשׁ סְחוֹר, רַבִּים סְבִיבוֹתֶיךָ לַהֲרֹג, וְלַלָּשׁוֹן זֶה מָגוֹר הוּא לְשׁוֹן אֲסִיפָה, כְּמוֹ ״מְגוּרֵי אֶל חָרֶב״ (יחזקאל כא:יז):