רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק יז · פסוק ד
וְשָׁמַטְתָּה. עַל כָּרְחֲךָ תִּשְׁמַט אַרְצְךָ אֶת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתוֹתֵיכֶם (ויקרא כו:לה), שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ״ (ויקרא כה:ב):
וּבְךָ. אֶנָּקֵם מֵחֲמַת נַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ רְצוֹנִי לְהַשְׁמִיטָהּ, דָּבָר אַחֵר: וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ – וּבְךָ אֶנָּקֵם מִנַּחֲלָתְךָ, שֶׁאַגְלֶה אוֹתְךָ מִמֶּנָּה:
כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי. יְקַדְתֶּם בִּנְחִירַי: