רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק יב · פסוק ט
הָעַיִט צָבוּעַ. הַה״א תָּמוּהַּ, לְכָךְ הוּא נָקוּד פַּתָּ״ח: הֲכִי הֵם עוֹף צָבוּעַ, מְגֹאָל בְּדָם, שֶׁשְּׁאָר הָעוֹפוֹת נֶאֱסָפִים עָלָיו? דָּבָר אַחֵר: הָעַיִט צָבוּעַ עוֹף אֶחָד שֶׁהוּא צָבוּעַ וְכָל הָעוֹפוֹת נֶאֱסָפִים עָלָיו לְאוֹכְלוֹ שֶׁשּׂוֹנְאִים אוֹתוֹ:
הָעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ. שֶׁמָּא עוֹף שָׁמַיִם הֵם אֵלּוּ הַחַיָּלוֹת, הַגְּדוּדִים הַקַּלִּים אֲשֶׁר סְבִיבֶיהָ?!
הֵתָיוּ. בֹּאוּ: