רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק יב · פסוק א
צַדִּיק אַתָּה ה׳ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ. כְּשֶׁאֶתְוַכֵּחַ עִמְּךָ, יָדַעְתִּי כִּי תִצְדַּק בִּדְבָרֶיךָ, אַךְ חָפֵץ אֲנִי לְדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָךְ, לְהוֹדִיעֵנִי דַּרְכֶּךָ (שמות לג:יג):
מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה. שֶׁנָּתַתָּ גְּדֻלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע וְתַצְלִיחֵהוּ לְהַחֲרִיב בֵּיתֶךָ. דָּבָר אַחֵר: עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הָיָה צוֹעֵק וְקוֹרֵא תִּגָּר (ירמיה יא:כא):
שָׁלוּ. לְשׁוֹן ״שַׁלְוָה״ (תהלים קכב:ז):