רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ג · פסוק יב
הָלוֹךְ וְקָרָאתָ וְגוֹ׳. הָלוֹךְ כְּתַרְגּוּמוֹ: ״אֲזִיל״, לְשׁוֹן צִוּוּי; כָּאן צִוָּהוּ לֵילֵךְ וּלְהַחֲזִיר עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ (מגלה יד:), כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (פסוק ו), שֶׁבִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ נֶאֶמְרָה לוֹ נְבוּאָה זוֹ; וְחָזְרוּ מִקְצָת מֵהֶן בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְיֹאשִׁיָּהוּ (דברי הימים ב לה,יז-יט):
צָפוֹנָה. אֶל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁגָּלוּ שָׁם לְאַשּׁוּר:
פָּנַי. ״רוּגְזִי״, כֵּן תַּרְגֵּם יוֹנָתָן: