רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ג · פסוק ח
וָאֵרֶא כִּי עַל כָּל אוֹדוֹת וגו׳. נְקֻדּוֹת טַעֲמֵי מִקְרָא זֶה מְלַמְּדִין עַל פֵּרוּשׁוֹ: יִשְׂרָאֵל נָקוּד זָקֵף, מֻבְדָּל מִשִּׁלַּחְתִּיהָ; שִׁלַּחְתִּיהָ נָקוּד זָקֵף גָּדוֹל לְעַצְמוֹ. וְזֶה פֵּרוּשׁוֹ: וָאֵרֶא נִסְתַּכַּלְתִּי בָּהּ לִיפָּרַע מִמֶּנָּה, וְלָמָּה? כִּי עַל כָּל אוֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשׁוּבָה יִשְׂרָאֵל, וּמָה הָיְתָה נִקְמָתִי? שִׁלַּחְתִּיהָ מֵעַל פָּנַי. וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה שֶׁרָאֲתָה בְּפוּרְעָנוּת שֶׁל שׁוֹמְרוֹן, לָתֵת לִבָּהּ לָשׁוּב: