רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ב · פסוק יג
שְׁתַּיִם רָעוֹת. אִם הֵמִירוּ יִרְאָתָם בְּכַיּוֹצֵא בָּהּ, יֵשׁ כָּאן רָעָה אַחַת; וְעַכְשָׁיו שֶׁאוֹתִי עָזְבוּ, שֶׁאֲנִי מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לָלֶכֶת אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה, שֶׁהֵם כְּבֹארוֹת שֶׁל מַיִם מְכֻנָּסִין וְנִשְׁבָּרִין וְנִסְדָּקִין, וּמֵימֵיהֶם נִבְלָעִים בִּסְדָקֵיהֶם, הֲרֵי שְׁתַּיִם רָעוֹת:
לַחְצֹב. לַחְפֹּר:
אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ. טִינְדְרוֹנְ״ט בְּלַעַ״ז אֶת מֵימֵיהֶם; שֶׁהַמַּיִם מְטַשְׁטְשִׁין אֶת שְׂפָתָם וְכוֹתְלֵיהֶם וְהֵם נוֹפְלִין: