רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק ב · פסוק י
אִיֵּי כִתִּיִּים. לְאִיֵּי כִתִּיִּים:
אִיֵּי. אִישְׁלַ״שׁ בְּלַעַ״ז:
וְקֵדָר שִׁלְחוּ. וְלִקְדָר שִׁלְחוּ לִרְאוֹת מִנְהָגָם:
וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד. וְשִׂימוּ לֵב לְהִסְתַּכֵּל בַּדָּבָר יָפֶה:
הֵן. כְּמוֹ אִם, אִם הֵמִיר גּוֹי מֵהֶם אֶת אֱלֹהָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים, וְעַמִּי הֵמִיר אֶת כְּבוֹדוֹ אֲשֶׁר בּוֹ הָיָה נִכְבָּד. וְכִתִּיִּים וְקֵדָרִיִּים יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים וְרוֹעֵי מִקְנֶה, וְנוֹסְעִים וְהוֹלְכִים וּמִטַּלְטְלִין מִמִּרְעֶה לְמִרְעֶה וּמִמִּדְבָּר לְמִדְבָּר, וְנוֹשְׂאִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם לְמָקוֹם שֶׁחוֹנִים שָׁם, וַאֲנִי נָשָׂאתִי אֶתְכֶם עַד אֲשֶׁר קָבַעְתִּי אֶתְכֶם, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתִי, כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (תענית ה:): כִּתִּיִּים עוֹבְדִים לַמַּיִם, וְקֵדָרִיִּים עוֹבְדִים לָאֵשׁ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהַמַּיִם מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ, לֹא הִנִּיחוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם: