רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מח · פסוק לה
סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף. הֶקֵּף עִיר שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף קָנִים; כָּךְ עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן רִבּוּעָהּ:
וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה׳ שָׁמָּה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְשְׁמָא דְקַרְתָּא דְמִתְפָּרַשׁ מִיּוֹמָא דִּי יַשְׁרֵי ה׳ שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָּן״, כְּלוֹמַר: לֹא יִקָּרֵא לָהּ שֵׁם אַחֵר, אֶלָּא שֵׁם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה לָהּ מִיּוֹם שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ שָׁם (בראשית כב:ב), שֶׁקָּרָא לוֹ ״יִרְאֶה״ (בראשית כב:יד), וְהִיא הָיָה שְׁמָהּ שָׁלֵם (בראשית יד:יח) – הֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם (בראשית רבה נו:טז). וְיֵשׁ עוֹד לִפְתֹּר: וְשֵׁם הָעִיר יִהְיֶה לֶעָתִיד; מִיּוֹם בִּנְיָנָהּ וּלְהַלָּן יִקְרְאוּ לָהּ ה׳ שָׁמָּה. סְלִיק סֵפֶר יְחֶזְקֵאל:
סוף הספר