רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מח · פסוק כא
וְהַנּוֹתָר לַנָּשִׂיא וְגוֹ׳. וְהַנּוֹתָר בְּאֹרֶךְ הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה:
מִזֶּה וּמִזֶּה. לְמִזְרָח וּלְמַעֲרָב שֶׁל תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר:
אֶל פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף. עַל רֹחַב עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים תְּרוּמָה עַד גְּבוּל קָדִימָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳:
וְיָמָּה עַל פְּנֵי וְגוֹ׳. וְכֵן לְמַעֲרָב, עַל פְּנֵי שְׁלֹשֶׁת הָרְצוּעוֹת שֶׁל כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, אֲחֻזַּת הָעִיר בְּרֹחַב עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים:
עַל גְּבוּל יָמָּה. כְּמוֹ: עַד גְּבוּל יָמָּה, עַד אוֹקְיָינוֹס:
לְעֻמַּת חֲלָקִים. כְּנֶגֶד אֹרֶךְ חֶלְקֵי הַשְּׁבָטִים:
לַנָּשִׂיא. יִהְיֶה:
וְהָיְתָה תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ. הִיא רְצוּעַת הַכֹּהֲנִים:
וּמִקְדַּשׁ הַבַּיִת בְּתוֹכֹה. הַכֹּל בְּאֶמְצַע נַחֲלַת הַנָּשִׂיא: