רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מח · פסוק טו
וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים הַנּוֹתָר בָּרֹחַב. רְצוּעוֹת הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים רֹחַב וְאֹרֶךְ כְּאַחַת הַחֲלָקִים מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָם, וּמִמֶּנָּה חָזַר וְתָרַם שְׁתֵּי רְצוּעוֹת בְּאֶמְצָעִיתָהּ אֹרֶךְ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וְרַחְבָּן עֶשְׂרִים אֶלֶף, וַעֲדַיִן נִשְׁאַר בָּרְחָבָה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, אוֹתָם חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב יִהְיוּ לְמוֹשַׁב הָעִיר, אֶרְכֹּן עַל פְּנֵי אֹרֶךְ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף שֶׁל תְּרוּמַת הַלְּוִיִּים:
חֹל הוּא. וְאֵינָן קֹדֶשׁ כִּתְרוּמַת אוֹתָהּ רְצוּעָה שֶׁל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. חֹל הוּא אֶצְלָם, וְיִהְיוּ לָעִיר לְמוֹשָׁב יִשְׂרָאֵל וּלְמִגְרָשׁ סְבִיב הָעִיר:
בְּתוֹכֹה. בְּאֶמְצַע אוֹתָהּ רְצוּעָה: