רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מח · פסוק ח
תִּהְיֶה הַתְּרוּמָה וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר: הֵיאַךְ יִתָּכֵן שֶׁתְּהֵא יְרוּשָׁלַיִם בִּמְקוֹמָהּ, וַהֲלֹא הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם בְּמֵיצַר צְפוֹנִי שֶׁל יְהוּדָה שֶׁנָּטַל דְּרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן, וְכָאן הוּא בְּאֶמְצַע הַשְּׁבָטִים? אֵין חֲלוּקָה זוֹ דּוֹמָה לַחֲלוּקַת יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁזּוֹ כְּשׁוּרַת הַכֶּרֶם וְכָל הַחֲלָקִים שָׁוִין, וַחֲלוּקַת יְהוֹשֻׁעַ הָיָה שֵׁבֶט יְהוּדָה חֵלֶק גָּדוֹל, וְאַף כִּי (חֶלְקוֹ הָיָה) רַב מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנָּטַל שִׁמְעוֹן בְּגוֹרָלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יט:ט) ״מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן״. לְפִיכָךְ יֵשׁ דַּי עַתָּה בְּרֹחַב חֵלֶק שֶׁנָּטַל יְהוּדָה בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לִיטֹּל בּוֹ חֵלֶק עַכְשָׁיו חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים הַנּוֹתָרִים, לְפִי שֶׁהָאֹרֶךְ גָּדוֹל מְאֹד מִפְּאַת קָדִים עַד אוֹקְיָינוֹס, וִירוּשָׁלַיִם בִּמְקוֹמָהּ:
וְהָיָה הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹכוֹ. כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ: