רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מז · פסוק יט
מִתָּמָר. מִירִיחוֹ, שֶׁהִיא ״עִיר הַתְּמָרִים״ (דברים לד:ג); וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:
עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ. הוּא מִדְבַּר צִין (במדבר כז:יד):
נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל. וּמִשָּׁם הוֹלֵךְ הַגְּבוּל עַד נַחַל מִצְרַיִם הַנּוֹפֵל בַּיָּם הַגָּדוֹל בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, וְאַף מֹשֶׁה כָּךְ נָתַן גְּבוּל נֶגֶב: ״מִמִּדְבַּר צִין עַל יְדֵי אֱדוֹם״ (במדבר לד:ג), וּמוֹנֶה וְהוֹלֵךְ עַד ״מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרַיִם וְהָיוּ תוֹצְאוֹתָיו הַיָּמָּה״ (במדבבר לד:ה). וְנַחֲלָה הָאָמוּר כָּאן כְּמוֹ לְנַחְלָה, וּמָצָאתִי מְתֻרְגָּם ״אַחְסָנָא״, וְאִם לֹא שֶׁהַטַּעַם לְמַטָּה וְרָאִיתִי ״נַחְלָה מִצְרַיִם״ (במדבר לד:) שֶׁהַטַּעַם לְמַעְלָה, וּמָסֹרֶת עָלָיו לֵית בְּטַעְמָא, הָיִיתִי אוֹמֵר שִׁבּוּשׁ הוּא וְלֹא תִּרְגֵּם יוֹנָתָן כֵּן, כִּי אִם קוֹרְאִים טוֹעִים: