רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מז · פסוק ח
אֶל הַגְּלִילָה. לָאמַרְקָ״א בְּלַעַ״ז:
הַקַּדְמוֹנָה. הַמִּזְרָחִית. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא שֶׁל סֻכָּה (סוכה ג:ט): לְהֵיכָן יוֹצְאִין? לְיָמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא וּלְיָמָּהּ שֶׁל סְדוֹם וְלַיָּם הַגָּדוֹל, לְרַפּוֹת אֶת מֵימֵיהֶם הַמְּלוּחִים וּלְמַתְּקָן:
וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה. זוֹ יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא:
וּבָאוּ הַיָּמָּה. זוֹ יָמָּה שֶׁל סְדוֹם:
אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים. זוֹ יָמָּה שֶׁל אוֹקְיָנוֹס (תנחומא, חיי שרה ג), שֶׁהוּא מוּצָא מִן הַיִּשּׁוּב לְהַקִּיף אֶת הָעוֹלָם:
וְנִרְפּאוּ. הַמַּיִם מִמְּלִיחָתָן. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (ירושלמי שקלים ו, ב): לָמָּה קוֹרֵא אוֹתָם מוּצָאִים? עַל שֵׁם שְׁנֵי פְּעָמִים שֶׁיָּצְאוּ: