רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מז · פסוק ד
וַיָּמָד אֶלֶף. אֲחֵרוֹת, וְהֶעֱמִיקוּ עַד בִּרְכַּיִם, וְעוֹד אֶלֶף – וְהֶעֱמִיקוּ עַד מׇתְנָיִם, מִכָּאן וָאֵילָךְ: נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר; מִכָּאן שֶׁאָסוּר לִיכָּנֵס בַּמַּיִם מִן הַמָּתְנַיִם וּלְמַעְלָה, שֶׁלֹּא יִשְׁטְפוּהוּ הַמַּיִם (יומא עז:). מִשֶּׁבָּא לְמֵי מָתְנָיִם יָצָא עַל שְׂפַת הַנָּהָר וּמָדַד עוֹד אֶלֶף לְפָנָיו, נַחַל אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר, וְרַגְלָיו בַּיַּבָּשָׁה עוֹמְדִין; הַיְינוּ דִּכְתִיב וַיְשִׁיבֵנִי עַל שְׂפַת הַנָּחַל – כְּלוֹמַר: אֵצֶל שְׂפַת הַנַּחַל שֶׁשָּׁם הָיָה עוֹמֵד: