רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מז · פסוק א
וַיְשִׁבֵנִי. לְתוֹךְ הֶחָצֵר הַפְּנִימִית:
אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית. נוֹבְעִין מִתַּחַת הַמִּפְתָּן, שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הַמִּזְרָח, וּמְצַדְּדִין בַּאֲלַכְסוֹן לְצַד הַיָּמִין, וְיוֹצְאִים מֵעֲזָרָה בִּדְרוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וְיוֹצְאִין חוּץ לָעִיר. בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא שָׁנִינוּ: אָמַר רַבִּי פִּנְחָס מִשּׁוּם רַב הוּנָא צִפּוֹרָאָה: מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה לְקַרְנֵי סְלָעִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הַהֵיכָל נַעֲשָׂה כְּחוּט שֶׁל שְׁתִי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הָאוּלָם נַעֲשָׂה כְּחוּט שֶׁל עֵרֶב, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הָעֲזָרָה נַעֲשָׂה כְּפִי פַּךְ קָטָן (יומא עז:):