רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מו · פסוק יט
וַיְבִיאֵנִי בַמָּבוֹא. דֶּרֶךְ הָאַמָּה שֶׁבְּזָוִית בֵּית הַחִילְפוֹת, שֶׁנִּכְנָסִין בּוֹ לַאֲוִיר עֶשְׂרִים שֶׁבֵּין הַלְּשָׁכוֹת שֶׁבַּצָּפוֹן לְבֵין תָּאֵי הַהֵיכָל (ראה רש״י יחזקאל מב:ד):
אֲשֶׁר עַל כְּתֶף הַשַּׁעַר. שַׁעַר הַצְּפוֹנִי. כְּתֶף הַשַּׁעַר, אֲשֶׁר מִן הַשַּׁעַר לְמַעֲרָב:
הַפֹּנוֹת צָפוֹנָה. שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פְּתָחִים לְצַד חֲצַר הַחִיצוֹנָה לְצָפוֹן, וּפְתָחִים הָיוּ לָהֶם לַאֲוִיר הָעֶשְׂרִים:
בַּיַּרְכָתַיִם יָמָּה. בְּסוֹף הַלְּשָׁכוֹת לְמַעֲרָב: