רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מו · פסוק ב
דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ. כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה ״וְאֵילַמָּיו אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה״ (יחזקאל מ:לא). דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר – שֶׁל עֲזָרָה; כְּלוֹמַר: יִכָּנֵס בְּדֶרֶךְ שַׁעַר מִזְרָחִי, שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה, וּבָא לוֹ לְאוֹתוֹ הַפִּשְׁפֵּשׁ:
וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר. אוֹתוֹ שַׁעַר הַקָּטָן, הוּא הַפִּשְׁפָּשׁ:
אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו. עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה, וּמִקְרָא זֶה מוּסָב עַל יוֹם טוֹב, כָּךְ מָצָאתִי בְּפֵירוּשִׁים מְדֻיָּקִים:
וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר. שַׁעַר הַפְּנִימִית, הִיא אֲשֶׁר בֵּאֵר – הוּא הַפִּשְׁפָּשׁ, כְּדַאֲמַר מַר (משנה תענית ד:א): אִיפְשָׁר קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב וְאֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו?
וְלֹא יִסָּגֵר עַד הָעָרֶב. לָמָּה לֹא יִסָּגֵר?