רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מה · פסוק כב
וְעָשָׂה הַנָּשִׂיא בַּיּוֹם הַהוּא וגו׳. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שבת יג:) שֶׁבִּקְּשׁוּ לִגְנֹז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל, שֶׁהָיוּ דְבָרָיו סוֹתְרִין דִּבְרֵי תוֹרָה, בְּרַם זָכוּר לְטוֹב חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּהוּ בֶּן גָּרוֹן שֶׁיָּשַׁב בַּעֲלִיָּה וּדְרָשׁוֹ. וּבַעֲוֹנִינוּ נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁדָּרַשׁ בַּקָּרְבָּנוֹת הָאֵלֶּה, פַּר בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן לָמָּה; וְאוֹמֵר אֲנִי: שֶׁמָּא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן שֶׁל פֶּסַח רִאשׁוֹן, שֶׁנִּתְחַנֵּךְ בּוֹ הַבַּיִת עוֹמֵד, וּפַר זֶה בָּא תַּחַת עֵגֶל בֶּן בָּקָר שֶׁהִקְרִיב אַהֲרֹן בַּשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים (ויקרא ט:ב); וּמַגִּיד, שֶׁאִם לֹא הִקְרִיבוֹ בַּשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, יַקְרִיבֶנּוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן כְּדֵי שֶׁיִּתְחַנֵּךְ לָעֲבוֹדָה קֹדֶם יוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁעָלָיו קָרְבָּנוֹת וְעוֹלַת הַמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה וְעַל הַנָּשִׂיא יִהְיֶה הָעוֹלוֹת וְהַמִּנְחָה וְהַנֶּסֶךְ בֶּחַגִּים וְגוֹ׳: