רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מה · פסוק ו
וַאֲחֻזַּת הָעִיר. בְּהֶיקֵּף הָעִיר, אֲחֻזַּת מוֹשַׁב חוֹל שֶׁלָּהּ, לִבְנוֹת בָּהּ יִשְׂרָאֵל בָּתִּים:
תִּתְּנוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב. בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל שְׁנִיָּה, וְאֹרֶךְ כְּמִדַּת שְׁתֵּי הָרְצוּעוֹת; נִמְצֵאת כָּל הַתְּרוּמָה מְרֻבַּעַת: עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה עַל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים:
לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ. כְּלוֹמַר: בְּמִדַּת אֹרֶךְ רְצוּעוֹת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ:
לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה. אוֹתָהּ רְצוּעָה שְׁלִישִׁית תִּהְיֶה מוֹשָׁב לַזָּרִים: