רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מה · פסוק ג
וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת. בְּקָנֶה הַמִּדָּה שֶׁנִּמְדַּד בּוֹ רִבּוּעַ הַר הַבַּיִת חֲמֵשׁ מֵאוֹת עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן שֶׁל מַעְלָה (יחזקאל מב:כ): ״לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ חוֹמָה לוֹ סָבִיב״, ״חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים וְגוֹ׳״ (יחזקאל מב:טז-יט):
תָּמוֹד אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף. קָנִים, וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים קָנִים; וּלְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ בַּפָּסוּק רִאשׁוֹן מַה הֵן חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, אִם קָנִים אִם אַמּוֹת, הֻצְרַךְ לוֹמַר שֶׁחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים מִדּוֹת – בִּקְנֵה הַמִּדָּה שֶׁנִּמְדְּדוּ בָּהּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת שֶׁל הַר הַבַּיִת נִמְדָּדִין אֲלָפִים הַלָּלוּ לַתְּרוּמָה: