רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מה · פסוק א
וּבְהַפִּילְכֶם אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה. שֶׁעֲתִידִים לַחֲלוֹק אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁנֵים עָשָׂר רְצוּעוֹת; לֹא כַּחֲלוּקָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה לָרַב כְּפִי מִנְיָנוֹ וְלַמְּעַט כְּפִי פְּקוּדָיו (במדבר כו:נד), וְהָיוּ שְׁנֵי שְׁבָטִים אוֹ שְׁלֹשָׁה בִּרְצוּעָה אַחַת, עַכְשָׁיו הַחֲלָקִים שָׁוִים וְכְּשׁוּרוֹת הַכֶּרֶם, מִפְּאַת יָם עַד פְּאַת קָדִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסוֹף הַסֵּפֶר (יחזקאל מח):
תְּרוּמָה לַה׳. לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַזֶּה בּוֹ: