רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מב · פסוק ט
וּמִתַּחַת הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם בָּא לְלַמֵּד שֶׁהָיָה לָהֶם מְחִילוֹת מִתַּחְתֵּיהֶם, אוֹ בָּא לְלַמֵּד שֶׁהָיוּ לְשָׁכוֹת בְּמִזְרַח הֶחָצֵר, וּלְפִי שֶׁהָהָר הוֹלֵךְ וּמְשַׁפֵּעַ לְצַד הַמִּזְרָח קוֹרֵא לוֹ וּמִתַּחַת הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁאֵלּוּ בְּגָבְהוֹ וְאֵלּוּ בְּשִׁפּוּלוֹ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וּבְשִׁפּוּלוֹ שֶׁל חָצֵר אֶל הַמֵּבוֹא אֲשֶׁר מֵהַקָּדִים בְּבֹאוֹ לָהֵנָּה מֵהֶחָצֵר הַחִיצֹנָה: