רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מב · פסוק ד
וְלִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב אֶל הַפְּנִימִית דֶּרֶךְ אַמָּה אֶחָת. נִרְאֶה בְּעֵינֵי, לְפִי שֶׁחָלָל הַחִיצוֹנָה רָחָב מֵאָה מִצָּפוֹן לְדָרוֹם, וּמֵהֶן הַלְּשָׁכוֹת רָחָב חֲמִשִּׁים וְלִפְנֵיהֶם אֲוִיר חֲמִשִּׁים לְצַד צָפוֹן, הֲרֵי כָּאן כָּל רֹחַב הֶחָצֵר, נִמְצָא כָּל רֹחַב הֶחָצֵר סָתוּם, שֶׁאֵין אֲוִיר בֵּין הַלְּשָׁכוֹת לְבֵין זָוִית בֵּית הַחֲלִיפוֹת כְּלוּם, וְאֵין מָבוֹא לִכָּנֵס בּוֹ לָאֲוִיר הָעֶשְׂרִים שֶׁבֵּין הַלְּשָׁכוֹת וְהַתָּאִים, כִּי אֲוִיר עֶשְׂרִים אַמָּה הַמַּפְסִיק בֵּין הַתָּאִים וְהַלְּשָׁכוֹת הוּא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת שֶׁאֲחוֹרֵי בֵּית הַחֲלִיפוֹת, וְנוֹסָף עֲלֵיהֶם חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְאִם תֹּאמַר נִמְצָא אֲוִיר חָמֵשׁ אַמּוֹת בֵּין זָוִיּוֹת הַחֲלִיפוֹת לְזוּיוֹת הַלְּשָׁכוֹת, הֲרֵי עֹבִי כֹּתֶל הַמַּפְסִיק בֵּין חָצֵר הַפְּנִימִי וּבֵין חָצֵר הַחִיצוֹנָה הַבָּא מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב סוֹתְמוֹ, שֶׁהֲרֵי עָבְיוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת, וְרֹאשׁוֹ כָּלֶה לְאוֹתוֹ זָוִית לְתוֹךְ מֵאָה אֹרֶךְ שֶׁל חָצֵר הַפְּנִימִית אֶל זָוִית בֵּית הַחֲלִיפוֹת, לְפִיכָךְ אֵין מָבוֹא לְאוֹתוֹ אֲוִיר עֶשְׂרִים לֹא בַּפְּנִימִית וְלֹא בְּחִיצוֹנָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְשַׁפֵּעָ וְכוֹנֵס, כְּשֶׁהָיָה מְכַלֶּה סוֹף חוֹמָה שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת (שׁוֹפֵעַ בְּתוֹךְ חָצֵר הַחִיצוֹנָה בִּפְנִימִית) בְּעֹבִי הַחוֹמָה אַמָּה כְּדֵי כְּנִיסַת אָדָם, וְנִכְנַס לְתוֹךְ אֲוִיר חָמֵשׁ אַמּוֹת שֶׁבֵּין כֹּתֶל הַחֲלִיפוֹת לַכֹּתֶל הַלִּשְׁכָּה, וְהוֹלֵךְ בְּאוֹתוֹ אֲוִיר לְצַד מַעֲרָב עֶשֶׂר אַמּוֹת וְשָׁם כַּלָּה מֶשֶׁךְ בֵּית הַחֲלִיפוֹת, וְנִכְנַס לְתוֹךְ אֲוִיר רָחָב עֶשְׂרִים, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב לָבֹא אֶל הַפְּנִימִית, וְדֶרֶךְ אַמָּה אַחַת, שֶׁהֲרֵי נִכְנַס בּוֹ דֶּרֶךְ פֶּתַח אַמָּה אַחַת שֶׁשִּׁפֵּעַ וְכִנֵּס בְּסוֹף הַחוֹמָה, וְלָמָּה קוֹרֵהוּ מַהֲלָךְ רֹחַב, וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר מַהֲלַךְ עָשָׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ, לְפִי שֶׁלְּעִנְיַן בִּנְיַן הַחֲלִיפוֹת הוּא רֹחַב, לְפִי שֶׁבִּנְיַן הַחֲלִיפוֹת מִן הַצָּפוֹן לְדָרוֹם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אִמָּהּ וּמִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב אֵינוֹ אֶלָּא אַחַת עֶשְׂרֵה:
וּפִתְחֵיהֶם לַצָּפוֹן. פִּתְחֵי הַלְּשָׁכוֹת הַלָּלוּ לַצָּפוֹן. מָצָאתִי, וְזֶהוּ פֵּירוּשׁ שֶׁל פֶּתַח הַצָּפוֹן הַכְּתוּבָה לְמַעְלָה, שָׁם קִיצֵּר הַדִּבּוּר וְכָאן פֵּירְשׁוֹ (זה שייך לרש״י מ״ב פסוק ב׳ בגמר הדבור למעלה וזהו פי׳ ר׳ שמעיה וכתב מדעתו, תוספות):