רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק מח
אֶל אוּלָם הַבַּיִת. אוּלָם הַהֵיכָל:
וַיָּמָד אֵל אוּלָם. כְּמוֹ: אֵיל אוּלָם, עֳבִי כִּתְפוֹת הַפֶּתַח (הָרוֹאֶה אֶת הַמִּזְרָח סא״א), מָדַד מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב (ואנ״י הכות״ב מצאת״י בפירושי״ם אחרי״ם כ״מו שהעתק״תי):
(וְרֹחַב הַשַּׁעַר שְׁלֹשָׁה אַמּוֹת מִפֹּה וְגוֹ׳. הוּא עֹבִי הָאַיִל הַצְּפוֹנִי לְתוֹךְ חֲלַל הַפֶּתַח לְמַעֲרָב, וְכֵן עֹבִי הָאַיִל הַדְּרוֹמִי לְתוֹךְ חֲלַל הָאוּלָם לְמַעֲרָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ (מידות ד,ז): כֹּתֶל אוּלָם חָמֵשׁ וְאוּלָם אַחַת עֶשְׂרֵה, שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא אֵינוֹ אֶלָּא שָׁלֹשׁ, אֶלָּא שֶׁבְּאוּלָם בַּיִת שֵׁנִי וְכוּ׳ סא״א):
חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְאַף שֶׁל בַּיִת שֵׁנִי הָיָה כֵּן, שֶׁכֵּן שָׁנִינוּ (מידות ד,ז): כּוֹתֶל אוּלָם חָמֵשׁ וְאוּלָם אַחַת עֶשְׂרֵה; אֶלָּא שֶׁבְּאוּלָם בַּיִת שֵׁנִי לֹא הָיוּ כְּתֵפוֹת לַפֶּתַח לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם, שֶׁהָיָה רֹחַב הַפֶּתַח עֶשְׂרִים אַמָּה כְּרֹחַב הָאוּלָם, וְכָאן כָּתוּב וְרֹחַב הַשַּׁעַר שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפֹּה וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפֹּה; וְאֵינִ״י יוֹדֵ״עַ לְצַדֵּ״ד פֵּירוּשׁ״וֹ אֶלָּא לְרֹחַב כְּתֵפוֹת הַפֶּתַח: שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת סוֹתְמִין חֲלַל הַפֶּתַח מִכָּאן וְשָׁלוֹשׁ אַמּוֹת מִכָּאן: