רש"י על יחזקאל· רש״י
פרק מ · פסוק מג
וְהַשְּׁפַתַּיִם טֹפַח אֶחָד. אוּנְקְלִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל קְבוּעִין בְּעַמּוּדֵי נַנָּסִין שֶׁבְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם בַּצָּפוֹן, לִתְלוֹת וּלְהַפְשִׁיט בָּהֶם אֶת הַקֳּדָשִׁים; הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בִּפְסָחִים (משנה פסחים ה, ט): אוּנְקְלִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּעַמּוּדִים וּבַכְּתָלִים, שֶׁבָּהֶם תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְעוּנְקְלִין נָפְקִין פְּשַׁךְ חַד״:
מוּכָנִים בַּבַּיִת. קְבוּעִים בְּתוֹךְ חֲלַל הָעֲזָרָה, בַּבַּיִת ״לְגַיּוֹ״: